פסק-דין בתיק ת"א 2950-04

            ביום 7.4.97 התייצב לופו יון -עובד זר מרומניה- לעבודה במפעל ערדום - נתבע מס'1. במהלך עבודתו, נפל לפתע, ראשו נחבל וכתוצאה מפגיעתו זו נפטר לאחר כ-3 ימים.

מכאן הגישו התובעים - אלמנת המנוח ובנותיו, יחד עם עזבונו, התביעה דנן, וזאת בגין הנזקים שנגרמו להם לטענתם בעקבות התאונה. התביעה הוגשה כנגד נתבע מס'1, כנגד נתבעות מס'2 ומס'3 - חברות כוח האדם אשר העסיקו את התובע במפעל, וכנגד נתבעת מס'4 שביטחה את נתבעת מס'3.

נתבעת מס' 2 הגישה הודעת צד ג' כנגד נתבע מס' 1 (צד ג' 1), נתבעת מס' 3 (צד ג' 3) וכנגד יד החמישה אילת בע"מ (צד ג' 2). צדדי ג' 2 ו-3 לא הגישו כתב הגנה ונגדם ניתן פסק דין בהעדר הגנה ביום 6.2.07.

            האם, בנסיבות המקרה, יש להטיל על הנתבעים אחריות נזיקית בגין הנזקים שנגרמו לתובעים - זוהי השאלה המרכזית הדורשת את הכרעתנו.

1.         על פי הנטען בכתב התביעה, "ביום 7.4.97, ... ותוך כדי עבודה בהשמת שקיות על המשטחים, וכפי שסיפר אחד העובדים, הוא ראה אותו (הכוונה למנוח - נ.ד.מ.) נופל ארצה וראשו פגע במשטח והחל ל'פרפר'" (סע' 4 לכתב התביעה המתוקן). ממקום התאונה הוא פונה לבית חולים בילינסון ושם נפטר כעבור שלושה ימים.

לטענת התובעים, התאונה אירעה בשל רשלנותם של הנתבעים - רשלנות אשר התבטאה, בין היתר, בכך שאפשרו למנוח לעבוד בתנאי עבודה לא בטיחותיים מבלי להדריכו, להזהירו או לספק לו אמצעי מיגון. על כן, יש לפצות את התובעים בגין הנזק שנגרם להם בעקבות רשלנות ומחדלי הנתבעים. עוד טענו התובעים, כי יש להעביר את נטל השכנוע על הנתבעים וזאת מכוח הכלל "הדבר מעיד בעד עצמו".

2.         הנתבעים, כל אחד בתורו, טענו כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה ולא הוכיחו נסיבות התרחשות התאונה כפי שאלו תוארו על ידם בכתב התביעה. לטענתם, הם גם לא הוכיחו שהיה בנסיבות אלו כדי להטיל אחריות נזיקית על הנתבעים. עוד נטען כי יש לדחות את התביעה מחמת השיהוי הניכר בהגשתה.

3.         מטעם התובעים העידו: תובעת מס'1 - אלמנת המנוח, וכן קלוד טיאר - ששימש כמנהל בית האריזה אצל נתבע מס'1. מטעם נתבע מס' 1 העיד: רונן רוט - מנהל עבודה אצל נתבע מס'1. מטעם נתבעת מס'2 העיד: יוסף בן שימול - מנהלה. מטעם נתבעת מס'4 לא היו כל עדים.

זהות התובעים

4.         טרם אדון לגופו של עניין, אתייחס לטענת נתבעת מס'2 בדבר הספק שהטילה בעניין זהותה של התובעת ומהות הקשר שלה למנוח.

            לטענת נתבעת מס'2 ,לא הוכח בפני ביהמ"ש, כי תובעת מס'1 הינה אלמנתו של המנוח. שכן, בתצהירה נרשם מספר תעודת זהות השונה מזה שנמסר במהלך חקירתה. מה גם, במהלך שמיעת הראיות התברר, כי ישנה אישה נוספת ברומניה שנושאת את אותו שם. כל זאת, כשלטענתה, נמנעו התובעים מלהביע כל התייחסות לעניין הנ"ל.

עוד טענה נתבעת מס'2 בהקשר זה, כי התובעים לא כללו בכתב תביעתם את בתו של המנוח  - גבריאלה לופו - כפי שעלה מחקירת תובעת מס'1.

5.         כבר ייאמר בשלב זה, כי תצהירה של תובעת מס'1, נמשך מתיק ביהמ"ש וזאת בהתאם להחלטה שניתנה מיום 6.7.09. על כן, לא ניתן להשוות בין מספר תעודת הזהות שנרשם בתצהיר לעומת זה שנמסר במהלך עדותה. יחד עם זאת, עיון בכתב התביעה מלמד, כי מספר תעודת הזהות הרשום ליד שמה של תובעת מס'1 שונה מזה שנמסר במהלך עדותה בפני ביהמ"ש. אולם, ובניגוד לטענת נתבעת מס'2, ב"כ התובעים התייחס לעניין הנ"ל והסביר בפני ביהמ"ש מה מקור הטעות שנפלה (ראה עמ' 4 לפרוטוקול). ההסברים אשר סיפק, מקובלים והיגיוניים. על כן, איני רואה לנכון לקבל את טענה נתבעת מס'2 בעניין הנ"ל, ובוודאי, אין בעצם העובדה כי קיימת אישה אחרת הנושאת את אותו שם, כדי לשנות את מסקנתי.

לעניין אי צירוף הבת השלישית לכתב התביעה, ב"כ התובעים הצהיר מפורשות בפני ביהמ"ש, כי אין ברצונו לתקן את כתב התביעה ולצרפה כתובעת רביעית בתיק (ראה עמ' 7, ש' 12-14).

בעניין זה ייאמר כי כתב התביעה כפי שהוגש הינו פגום מבחינת זהות התובעים, שכן באשר לתביעת העזבון, בהתאם לסע' 122 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, יש להגיש תביעה כאמור בשם כל היורשים. מצו הירושה (ת/5) עולה כי יורשי המנוח הם אלמנתו, תובעת מס'1 ובתו גבריאלה לופו ואילו יתר התובעות, 2-4 הסתלקו מהירושה וכאלה אין להם זכות לתבוע בשם העזבון. על כן היה על התובעים לצרף את הבת גבריאלה כתובעת נוספת בשם העזבון ואילו יתר התובעות יכולות לתבוע אך ורק בתור תלויות, ככל שהן כאלה, ולא כיורשות. בנסיבות אלה היה מקום לדחות את התביעה מנימוק זה אולם מצאתי לנכון לדון בתביעה גם לגופה לאור העובדה שהוצגו בפניי ראיות והצדדים התיחסו בסיכומיהם לתביעה לגופה.

נסיבת התרחשות התאונה

6.         אין חולק, כי המנוח נפטר במהלך עבודתו אצל נתבע מס'1. המחלוקת בין הצדדים הינה האם התובעים הוכיחו נסיבות התרחשות התאונה כפי שאלו תוארו בכתב תביעתם, והאם יש בנסיבות אלו כדי להטיל אחריות בנזיקין על הנתבעים. 

7.         כאמור, בהתאם לגרסת התובעים אשר נטענה בכתב התביעה, במהלך עבודתו של המנוח, נפל ארצה, ראשו נחבל במשטח והחל לפרפר.

            כתמיכה לגרסתם זו, העידו מטעם התובעים שני עדים: תובעת מס'1 - אלמנת המנוח ועובד אחר בשם קלוד טיאר. כבר ייאמר, כי לא היה בעדויות שני עדים אלו כדי לתמוך או לסייע לתובעים בהוכחת נסיבות התרחשות התאונה.